חשיפה - חשיפת יתר - תת חשיפה

כמות האור הנקלטת על ידי הסרט או החיישן הדיגיטלי במצלמה במהלך צילום תמונה אחת נקראת חשיפה. במידה והחשיפה הינה ארוכה מדי, התמונה תצא שרופה (חשיפת יתר), ובמידה והחשיפה הינה קצרה מדי, התמונה תצא כהה מדי (תת חשיפה). הגעה לחשיפה מדוייקת תיצור תמונה בה כל גווני האובייקט המצולם, מן הלבן עד השחור, מופיעים בהתאם לרצון הצלם. כמות האור הפוגעת באובייקט אותו מצלמים, ומוחזרת אל המצלמה, משתנה בהתאם לשעה ביום, מזג האוויר, תאורה, צבע האובייקט, ועוד גורמים רבים אחרים.

על מנת לוודא חשיפה תקינה, מצויידות רוב המצלמות המודרניות במד תאורה המציג בפני הצלם את כמות האור הצפוייה להיקלט בעת הצילום, ומאפשר לו להשיג חשיפה מיטבית. רוב הצלמים נוטים להיות תלויים במד התאורה, אך צלם היודע לשלוט על חשיפה בצורה מיטבית יכול לקבל תוצאות יצירתיות ולעיתים טובות יותר מצלם המסתמך על מד תאורה אלקטרוני.

על מנת לקבל חשיפה מיטבית, מאפשרות המצלמות כיום לשלוט על שלושה רכיבים עיקריים שיחדיו מאפשרים לשלוט על החשיפה בתמונה.

• צמצם - הרכיב הראשון לו חלק משמעותי בקביעת החשיפה של התמונה הוא רכיב הנקרא צמצם, שהוא השולט על גודלו של הפתח הנמצא מאחורי עדשת המצלמה. ככל שהצמצם פתוח יותר כך יכנס אור רב יותר, ונקבל חשיפה רבה יותר בתמונה.
• מהירות תריס - הרכיב השני הינו רכיב הנקרא מהירות תריס, השולטת על כמות הזמן שהסרט או החיישן שנמצא במצלמה דיגיטלית נחשפים לאור. ככל שמהירות התריס נמוכה יותר, כך יכנס אור רב יותר.
• רגישות - ככל שנשתמש בסרט צילום בעל רגישות גבוהה יותר, או שנכוון את החיישן במצלמה דיגיטלית לרגישות גבוהה יותר, כך נזדקק לפחות אור בכדי ליצור חשיפה המתאימה לצרכינו, כלומר נוכל להשתמש בצמצם סגור יותר ובמהירות תריס גבוהה יותר.