עדשות: המדריך לבחירת עדשת מצלמה

עדשת המצלמה מורכבת ממספר מרכיבים (זכוכיות ייחודיות) אשר מטרתם לנווט את קרני האור למצב בו תיווצר התמונה המדויקת ביותר בחיישן הדיגיטאלי או בפילם (סרט צילום) במצלמה. מכיוון שעלות מרכיבים אלו גבוהה יש ניסיון להגיע לתוצאה המיטבית תוך שימוש בכמה שפחות מהם, כך מושגת יעילות מקסימלית ועלות עדשה נמוכה יותר.

סוגי עדשות

ישנו מגוון רחב של עדשות למצלמות מסוגים שונים כאשר כל סוג מתאים לצרכים שונים של צילום. עדשות זווית רחבה בצורה קיצונית לדוגמא מומלצות לצלמי ארכיטקטורה. עדשות זווית רחבה מתאימות במיוחד לצילומי נוף. עדשה רגילה משמשת לצילומי רחוב וצילום חובבני, בעוד עדשות בעלות אורך מוקד ארוך (עדשות זום או עדשות טלפוטו) מאפשרות צילום של האובייקט ממרחק, ולכן מתאימות לצילומי ספורט וטבע.

יצירת אפקטים מיוחדים באמצעות העדשה

ניתן ליצור אפקטים מיוחדים בצילום לקבלת תמונה השונה מהמציאות המצולמת, למשל על-ידי שימוש בעדשות המכונות "עין-הדג" היוצרת עיקול ניכר או תמונה מעוגלת ע"י שימוש בעדשת זווית רחבה בצורה קיצונית. עדשות פוקוס-רך יוצרות תמונה עם קווים רכים יותר הגורמים לתמונה להראות מעט מטושטשת.

אורך מוקד

אחת התכונות של העדשה היא אורך המוקד (המרחק בין נקודת הפוקוס של קרני האור העוברות דרך העדשה לבין חיישן העדשה/פילם, נמדד במ"מ), אשר קובע את זווית הראיה של העדשה ועד כמה האובייקט המצולם יוגדל. כאשר אורך המוקד קטן, הגדלת האובייקט המקסימלית האפשרית קטנה גם כן, וזווית הראייה של העדשה רחבה, באורך מוקד גדול מתקבל הההפך – הגדלה גדולה יותר וזווית ראייה צרה.

בעדשות בסיסיות אורך המוקד קבוע (האורך מצויין על גבי העדשה במילימטרים), כלומר זווית הראייה וההגדלה של העדשה קבועים. במקרה בו נרצה לצלם אובייקט בצורה מוגדלת מעבר ליכולת העדשה נצטרך להתקרב לאובייקט, באם הדבר מתאפשר. על מנת להתגבר על בעייה זו ולאפשר גמישות גבוהה יותר של הגדלות וזוויות ראייה נוצרה עדשת הזום. בעדשת הזום ניתן לשנות את אורך המוקד וכתוצאה מכך ניתן לקבל זוויות ראייה רחבות או צרות והגדלה קטנה או גדולה בהתאם לאובייקט אותו רוצים לצלם. חסרונות בולטים של עדשות אלה הם עלותן הגבוהה ומשקלן הגדול. על פי הצורך ותנאי הצילום נבחר בין העדשה הבסיסית הקלה והזולה אך ללא הגמישות, לבין עדשת הזום.

במצלמות הדיגיטאליות הקומפקטיות ישנו סימון על העדשה של "זום 3x, 4x" וכו', המתייחס ליחס בין אורך המוקד הגדול ביותר לבין הקטן ביותר. ישנם שני סוגי זום: אופטי ודיגיטאלי, כאשר הזום הדיגיטאלי רק מגדיל את היעד ע"י אינטרפולציה (שרבוב – ייצור מידע חדש מאוסף נתונים). בזום אופטי העדשה עצמה זזה (פיזית) פנימה והחוצה כדי לקרב ולהרחיק את האובייקט מבלי לוותר על האיכות. ככל שהזום האופטי גבוה יותר כך ניתן להיות רחוק יותר מהאובייקט ועדיין לקבל תמונה קרובה וברורה. זום אופטי נע בין x2 ל- x10 אך בצילומים רגילים משתמשים לרוב בזום אופטי של x3 עד x6 אשר מספק את הצרכים להנבת תמונה חדה ואיכותית. זום דיגיטאלי לעומת זאת, הינו רק תוכנת הדמייה של הזום האופטי בלי חלקים זזים. במילים אחרות, המצלמה מניבה תמונה ומגדילה אותה ע"י מילוי הפיקסלים ע"י "ניחוש" של איך התמונה תיראה באמצעות אינטרפולציה. תהליך זה גורם לירידה ברמת האיכות של התמונה.

צמצם העדשה

גורם נוסף המשפיע על איכות התמונות אותן מפיקות עדשות הינו צמצם העדשה המסומן (ואף מכונה כך לעיתים) ע"י "מספר f". צמצם העדשה הינו סגר הניתן לפתיחה וסגירה, מה שמשפיע על קוטר הפתח דרכו יכנסו קרני האור אל העדשה. ככל שהצמצם פתוח יותר (קוטר הפתח גדל) כך הוא מסומן ע"י מספר f קטן יותר. על פי זאת, כאשר הצמצם פתוח, מספר f יקטן ותכנס כמות אור גדולה יותר, כאשר הצמצם סגור יותר, מספר f גדל וכמות האור הנכנסת קטנה.

עדשות בעלות צמצם גדול יותר מוגדרות כמהירות יותר, שכן כמות האור הנכנסת גדולה יותר בזמן קצר יותר. למהירות זו יתרונות נוספים מעבר לצילומים מהירים (כדרוש בצילומי ספורט לדוגמא), כך ע"י קיצור זמן החשיפה יש מיזעור של רעידות הידיים והפחתה של טשטוש התמונה. כל זאת בהתייחס לצילומים בהם המצלמה מוחזקת ביד ולא מועמדת ע"ג חצובה או משטח.

עומק שדה

תכונה נוספת המשפיעה על איכות התמונה הינה "עומק שדה", אשר מהווה את התחום בתמונה המצולמת אשר נמצא בפוקוס. לעדשה יש מרחק אחד בלבד אשר נמצא בפוקוס מלא, המרחקים לצידי אותה נקודת פוקוס יהיו מטושטשים או בפוקוס פחות מדוייק. כאשר רק האובייקט המצולם (אשר נמצא בנקודת הפוקוס המיטבית) בפוקוס וכל שאר התמונה מצדדיו מטושטשת, עומק השדה מוגדר כצר. במצב בו גם אובייקטים מלבד המרכזי נמצאים בפוקוס, עומק השדה מוגדר כרחב. במקרה זה אמנם ישנו רק אורך אחד אשר נמצא בדיוק בנקודת הפוקוס של העדשה, אך האובייקטים לצידי האובייקט המרכזי בתמונה גם כן בפוקוס.

דבר זה מתקבל בשל חוסר רגישות העין שלנו (או המכשיר בו מוצגת התמונה), שכן רק האובייקט המרכזי בפוקוס מלא וכל שאר הנקודות לצדדיו הולכות ומטשטשות בהדרגתיות. חוסר רגישות העין שלנו לטשטושים הקלים הללו נותנת הרגשה של פוקוס גם בנקודות לצד האובייקט המרכזי וכך מושג פוקוס רחב יותר, כלומר עומק שדה רחב. עומק השדה מושפע ממספר גורמים: מרחק העדשה מהאובייקט המצולם, אורך המוקד של עדשות שונות ומספר f. מרחק קטן יגרום לעומק שדה צר ולהפך, אורך מוקד גדול יגרום לעומק שדה צר ולהפך, מספר f קטן יגרום לעומק שדה צר ולהפך. כך ע"י שילובים שונים של כל אחד מהגורמים הללו מתקבל עומק שדה שונה.